מה אתם חשים בנוגע לעתיד שלכם? מה הוא צופן בחובו? האם אפשר לחזות את עתידנו מראש?

הגמרא במסכת הוריות מביאה את דברי רב אמי שבעשרת ימי תשובה ניתן לחזות איך תעבור עלינו השנה החדשה. האם נצליח או נכשל, האם נשמח או חלילה נצטער. אפשר לגלות זאת באמצעות הדלקת נר, אם הנר יוסיף לדלוק במשך השבוע- יאיר מזלו של האדם באותה שנה. ואם לא, התוצאה תהיה להיפך.

מסקנת הגמרא שלא מומלץ לנסות לעשות זאת, משום שייתכן שרוח תכבה את הנר והאדם יאמין במחשבתו שהשנה שתגיע לא תהיה טובה עבורו. וזה עצמו עלול לגרום שכך באמת יקרה. המחשבה שלנו היא כוח עוצמתי. היא יכולה לפעול גדולות ונצורות אפילו כשנגזר עלינו אחרת בראש השנה.

מחשבות שליליות הן אורחות בלתי קרואות. מאוד קשה לגרש אותן כשהן מתנחלות לנו במרכז המוח ולא רוצות לעזוב. קשה, אך לא בלתי אפשרי.

על ידי שינוי ההסתכלות וההתמקדות בטוב ניתן לרכוש רוגע ושלווה ולגרום שכך אכן יקרה. בורא עולם נותן לנו את היכולת לבחור איך יתנהלו האירועים בדרך אל המטרה המסומנת מראש.

באמצעות המחשבה ניתן לנהל בצורה טובה יותר את חיינו. או איך שמקובל לומר- תחשוב טוב יהיה טוב.

חצי הכוס המלאה

כוס מים מלאה למחצית, מונחת על השולחן. מה אתם אומרים, חצי הכוס מלאה או ריקה? תלוי את מי אתם שואלים.

נקודת המבט היא הקובעת בכל מצב ולאו דווקא המציאות בשטח. עם פרספקטיבה נכונה ניתן לראות כל מצב בחיינו כטוב וכמועיל. הלב משפיע על מה שהעיניים רואות וקובע כיצד השכל יפרש זאת.

הגיל, הניסיון, אפילו אירועים שמוגדרים במבט לאחור כניסים, אינם מחייבים מסקנה חד משמעית. כל מאורע שקורה לנו משפיע על כל אדם בהתאם לנטיותיו האישיות.

אדם חיובי יגלה את הטוב בכל הסובב אותו. הוא יראה את אלוקים על כל צעד ושעל. לעומתו אדם בעל גישה שלילית ימצא קושי וצרה בכל פרט בחייו. בחירתו של האדם הוא הבסיס שעליו מושתת הכל, החיים עצמם יאשרו בסופו של דבר, את ההחלטה הראשונית.

בספר חובות הלבבות מובא סיפור על חסיד שראה נבלה סרוחה מוטלת ברחוב. אמרו לו תלמידיו כמה מסרחת היא נבלה זו, איזה ריח רע נודף ממנה. אמר להם החסיד שימו לב כמה לבנות שיניה.

אין הכוונה שאותו חסיד ניסה להתמקד בטוב למרות הרע. החסיד בכלל לא הריח את הריח הרע. הוא ראה רק את הטוב.

האור בקצה המנהרה

מישהו אמר פעם: אם אתה רואה את האור בקצה המנהרה, כנראה שאתה לא במנהרה הנכונה… אנשים פסימיים לא חסרים סביבנו, ולפעמים הם דואגים להזכיר לנו מה מצבנו לעיתים קרובות מידי.

נאמר בתהילים "בצר הרחבת לי". דוד המלך מלמד אותנו למצוא הרחבה גם בתוך הצרה. נקודות של אור בתוך האופל. אנחנו מצווים להודות לה' גם כשנדמה שאין לנו הרבה על מה. גם כאשר אנחנו אכן נמצאים בשיאה של מנהרה חשוכה, לא ייתכן שלא נמצא נקודות טובות שניתן להודות עליהם.

אין פה ניסיון לרמאות עצמית, המציאות היא שאנחנו אכן עוברים תקופה לא קלה במסלול חיינו. אבל בורא עולם אף פעם לא מסיר את חסדו וטובו מאתנו. דווקא בעומק הקושי כשנדמה ששערי שמים נעולים והכל סוגר בעדנו, יש בידנו את היכולת לראות את הטוב והחיובי ובאמצעותו לצאת אל האור.

בברכת המזון אנחנו אומרים: "הוא הטיב לנו, הוא מטיב לנו, הוא ייטיב לנו"  התחושה הטובה מן העבר עוזרת לנו להסתמך גם על העתיד. עלינו להודות לה' גם על הדברים הכי בנאליים שיש. על הפרנסה, על המשפחה, החברים, על היכולת לתפקד ולדבר, על הנוף הנשקף מהחלון.

זה קשה, אבל אפשר לראות בתוך ים של חושך טיפה של אור.

לקום על רגל שמאל

מכירים את הבקרים הלחוצים הללו? אתם קמים באיחור לעבודה, ובדיוק אז נשפך לכם הקפה. בדיוק בטיימינג הכי גרוע הפרוסה נופלת- על הצד הלא נכון. פשוט קמתם על רגל שמאל. למה זה קורה?

הכישלון הקטן בבוקר, היה רק חוליה אחת מתוך שרשרת תקלות. זה היה יכול להסתיים כבר בתקלה הראשונה, אבל אנחנו הזמנו את התקלות הבאות. בכוח המחשבה השלילית שלנו, משכנו כבמגנט את הכישלונות האחרים. עמוק בתוך הלב, כבר קיננה לה תחושה שקמנו על רגל שמאל.

זאת לא שרשרת אקראית, זהו חוק בבריאה- דומה מושך דומה. המחשבות שלנו פועלות כמו מגנט. הן מולידות בזו אחר זו, את הכישלון הבא בסדרה. בהתאם להלך החשיבה שלנו, כך תראה המציאות שסביבנו. בכל יום ויום, יותר נכון בכל בוקר ובוקר, אנחנו מתעוררים לתוך הצומת הזו. הצומת בה יש בה חץ לימין, וחץ לשמאל.

"החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים." זאת הבחירה שלנו. אנחנו קובעים כיצד היום שלנו יראה. אין דבר כזה לקום על צד שמאל.

לנקות את החלון

הם היו דיירים שנכנסו זה עתה לביתם החדש. כבר כשנכנסו לדירה, הביטה בעלת הבית בחלון המטבח.  מהחלון, נשקף הבניין הסמוך. הוא היה נראה בנין מלוכלך ומוזנח. היא עיוותה את פניה והגיפה את התריסים. בערב, פתחה האישה שוב את התריסים במטבח. היא התלוננה באוזני בעלה על מראהו המלוכלך של הבניין. "מדוע הם לא מנקים את הבניין שלהם?" שאלה האישה.

למחרת בבוקר, בעלת הבית פתחה את התריסים וגילתה בניין נקי ומצוחצח. "בוא תראה", היא קראה לבעלה, "השכנים ניקו סוף סוף את הבניין שלהם". הביט בה בעלה בחיוך ואמר: "לא רעייתי, הם לא ניקו את הבניין שלהם. אני הוא זה שניקיתי את חלון המטבח שלנו. כעת הכול נראה מבעד לחלון נקי ומצוחצח". זה נכון גם כלפי חיי היום יום שלנו.

כשאדם מעוניין להעביר ביקורת על הזולת, הוא צריך לבדוק קודם כל, את עצמו. האם המשקפיים שלו נקיות? האם הוא בא להעיר לחברו בלב נקי? ראשית עלינו לנקות את החלון. את הזכוכית שדרכה אנו מביטים אל העולם, ייתכן מאוד שנגלה כי היא איננה נקיה דיה.

אם המשקפיים שלנו יהיו נקיות, העולם כולו יהפוך לנקי.

מחשבה ממוקדת

מכירים את השיר תחשוב טוב, יהיה טוב? זה כבר הפך להיות מטבע לשון, אם נחשוב חיובי- כך יקרה. טוב. זה נכון כמובן, אבל תרשו לי לסייג את הדברים ואולי קצת להעמיד דברים על דיוקם.

רבי נחמן מברסלב כותב בספר ליקוטי מוהר"ן:  "דַּע שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל, וְאִם יְחַזֵּק וִיגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יוּכַל לִפְעל שֶׁיִּהְיֶה כָך. וַאֲפִלּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ וְכֵן בְּכָל דָּבָר רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת". זה פשוט מדהים.

היה מקום לחשוב שאולי מחשבה חיובית עשויה להועיל רק לענייניים רוחניים, וכאן מגיעה ההפתעה: " וַאֲפִלּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ". אבל, וזה אבל גדול, יש כאן תנאי קריטי: "רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת". בכוח המחשבה האדם יכול לפעול אך ורק כאשר המחשבה כולה מרוכזת ברצון אחד.

וכך רבי נחמן כותב במקום אחר:  "כי כשהמחשבה אחוזה ודבוקה בדבר אחד, בלי בלבול ונטייה למחשבה אחרת, על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן".

אם נתמקד בדבר אותו נרצה, נוכל גם,  בעזרת ה', להשיג אותו.